חומרים מתוך הצגה חדשה בתהליך יצירה של תאטרון האיל המרקד. החומרים צולמו בתאריך הפרזטנציה בפני מדור תרבות 10-11.08.22 והוצגו בפני המדור בתוך אולם ולא במרחב חוץ כפי שנבנו
הדוב והירח
אגדה על לידת העולם
בובת הענק של הדב הדוב עשויה מנצרים ומעלי צמח הבננה, הדוב הולך על ארבע וכשנעמד על שתי רגיו לגובה של חמישה מטרים. צפו בוידאו
אגדה מקורית מאת אדם יכין, מסופרת על ידי דמות מספר
מופע קצבי עם מסיכות ובובות ענקיות מסופר בתיפוף ובריקודים מסורתיים ועתיקי יומין ממערב אפריקה.
הצגה תחת כיפת השמיים לכל המשפחה
קטעי סיפור וקטעי וידאו מתוך העבודה על המופע
פעם פעם לפני שהיה עולם, אז, אנשים היו בשום מקום.
לאן יכלו ללכת?
לא היו עדיין הרים ולא יערות, לא היו שדות ולא ים.
איפה יכולים היו לקטוף פירות או להריח פרחים?
איפה אפשר היה לפגוש את בעלי חיים?
איפה היו יכולות להיות להם הרפתקאות?
איפה אפשה היה לשכב על אדמה ולראות כוכבים בשמים?
אז נשמע בום
ומישהו עשה טראח טיקי טיקי בום טראח
והיה קצב לאנשים...
.
.
.
יום אחד משום מקום הגיח דוב.
איך הצליח להגיע? אני לא יודע, כי עדיין לא היו דובים.
הדוב היה רעב ועני מאוד...
.
.
.
האנשים ניסו לאלף את הדוב.
הם תופפו לו בתופי אש והוא לא היה יכול שלא לרקוד ולרקוד.
איכשהו, איך אני לא יודע , הוא הצליח לברוח
הוא ברח דרך איפה שלא היה יער,
הוא שט במעלה בלי נהר,
הוא טיפס במקום שעדיין לא היה בו הר,
הוא חפר מעורה והתחבא תחת סלע שלא היה
והגיע לקצה נשימתו, שם גרה הדובה הכועסת
הוא הזעיק אותה לעזרתו.
הדובה הכועסת הייתה פראית, חזקה וזועמת, היא נלחמה באומץ.
אבל האנשים פחדו ממנה,
אז הם לא הרשו לה להיות.
הם שלטו בתוף האש והם שלטו בקצב.
והדוב היה עדיין רעב, ובכל מקום היה אספלט ובטון
והוא הבין שאין ברירה אלא לעלות למקום יותר גבוה.
הוא טיפס וטיפס אבל כיוון שעדיין לא היה עולם ולא היו הרים הוא טיפס בריק והגיע לירח.
תסתכלו! למעלה, שם. אתם יכולים לראות על הירח את העקבות שהוא השאיר.
והוא טיפס עוד ועוד ועבר את הירח עד שהגיע לדובה הגדולה שבשמיים.
היא הייתה כה גדולה והטילה צל כה גדול,
צל כל כך, כל כך גדול וכל כך שחור,
שאפילו המנורות החזקות שאנשים התקינו בכל מקום לא יכלו לצל הזה ונהיה חושך מחולט.
ובחושך הזה האנשים יכלו בפעם הראשונה לעצום עיניים ולחלום.
פתאום מתוך הבטן של הדובה הגדולה נשמע דופק אחר.
בכי תינוק הנושם לראשונה
ונולד העולם
.
.
.
האנשים שמחו מאוד כי עכשיו היו סביבם שדות,יערות, הרים וים...
הם למדו לשכב על הגב בלילה ולצפות בזוהר הכוכבים.
ובכל מקום הם נתנו מרווח לטבע לבצבץ והוא בא.
ומאז הדוב ושאר החיות והצמחים, חיים עם בני האדם
כשווים בין שווים בשמחה.
